מישהו כתב בפייסבוק שהולכים להיות לו תאומים, ומישהי, בתגובה, הפנתה אותו לבלוג שלי. הסתכלתי בבלוג שלי: אין בו כמעט שום דבר על תאומים. אז הנה משהו על תאומים. קודם כל, הם לא תאומים. הם שניים. הם שניים שגדלים יחד. ובהתחלה אין לזה שום השפעה מיוחדת, שהם שניים, מלבד עומס היתר עלינו. אבל קצת אחרי ההתחלה, בערך מחודש שלישי, מתחיל לקרות הדבר המופלא הזה, שבו הם מתחילים לתקשר זה עם זה. זה מופלא, כי זה קורה ללא תיווך או הכוונה שלנו. זה התחיל בזה שהוא ניסה לתפוס לה את המבט, שבועיים שלמים ניסה, והיא, כיאה לגברת אמיתית, התעלמה. אז הוא התעקש, ובכל פעם שהעיניים שלהם הצטלבו, חייך אליה. ובניגוד לחיוכים שהוא חייך אלינו, שאפשר לומר שהיו חיקוי, או תגובה, לחיוך שלנו, החיוך הזה שלו היה לגמרי משלו, הוא יזם אותו, והיה לו אופי מעט שונה משאר החיוכים. אחרי חיזור ממושך, היא התחילה להחזיר לו מבטים, בסוף אפילו לחייך בחזרה. אז הוא שלח אליה יד. ושליחת היד הזאת גם היא היתה שונה מהאופן שבו הוא שולח יד אלינו, ולו משום שאנחנו בממדים אחרים לגמרי, אלינו הוא פשוט מרים או מוריד את הזרוע כולה, והיד נוגעת היכן שיוצא. ואילו איתה, זאת היתה שליחה של כף יד קטנה אל עבר כף יד קטנה אחרת. וככה זה המשיך והתקדם. הם התחילו לדבר, כלומר, ללהג, ולענות, ולנהל ככה שיחות ארוכות, שתוכנן העיקרי היה, כנראה, עצם החלפת ההברות, אבל הן נעשו בתשומת לב שכזאת, שקשה היה להשתחרר מהתחושה שיש בהן גם תוכן ממשי, שנפלא מבינתנו. היום, כשהוא בוכה, היא מביטה בו בדאגה, ומנסה לנחם אותו בליטוף; כשהיא נוהמת, הוא מסתכל בסקרנות, ומנסה לחפש במה היא משחקת; וכשהם יכולים, הם פשוט מחייכים זה אל זה וצוחקים בפה מלא. והם עוד לא בני חצי שנה. בניגוד למה שנהוג לומר על תאומים, שהביחד שלהם מתחיל עוד בבטן, הקסם הגדול בכל הסיפור טמון דווקא בזה שהביחד הזה שלהם לא היה שם מראש, ושהוא מתפתח, לאט לאט, יום אחר יום, מול העיניים שלנו; ונפלאה לא פחות היא העובדה שהצורה שבה הקשר הזה מתפתח מחקה רק באופן חלקי את הצורה שבה אנחנו מדברים ומתקשרים איתם. מעולם לא שלחנו אליהם יד לאחוז בידם, באופן שהוא שלח אליה יד: את זה הוא הביא מעצמו. ומעולם לא ניסינו לנחם אותו מבכי באופן שבו היא ניסתה לעשות את זה: זה היה שלה. ובגלל שהם שניים, ובגלל שהם גדלים, בקירוב טוב, באותו קצב, הם מגיעים לזה יחד, וממציאים את זה לבד. זה קסם שאין כמוהו. נסו ולא תצטערו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה