חצי שנה שאנחנו יורקים דם כדי להצליח לסנכרן את שעות היקיצה וההירדמות שלהם. ובסוף, באופן מופלא למדי, הצלחנו: הם קמים בשש וחצי - שזה נפלא בכל מדד ומובן; ואנחנו מתחילים איתם סדרי השכבה בשש ומשהו בערב, ובסוף הם נרדמים מתישהו בין שבע לשמונה - שזה גם הישג יחודי ומוצלח מאד ונוח לכל המעורבים. חצי שנה של התאמות, טעויות, בכי, משיכות, השכמות, השקצות, צרחות, טלטולים, שירים, טקסים, בלי לוותר. ובסוף הצלחנו, הם מסונכרנים גם ביניהם וגם עם שעות היום והלילה וגם עם סדר היום הסביר של אנשים שצריכים מתישהו לצאת מהבית ולעבוד ולחזור. חצי שנה של התעקשות ולמידה וסבל, ובסוף - הצלחנו. ועכשיו, של. מי. היה. הרעיון. האידיוטי. לקרוא. לשעות. היממה. בשמות. חדשים??? מה התועלת בזה ששש וחצי בבוקר יקרא חמש וחצי? למה לכנות את שבע בערב ״שש״? למה? למה זה טוב? את מי זה משרת? איפה טעינו? איך זה שמוכרים את זה לציבור תחת הכותרת ״תרויחו שעת שינה״? מה הרווח בזה שאותן שעות שבהן הכל התנהל ממילא יכונו עכשיו בכינויים מכוערים כמו ״חמש בבוקר״? שמישהו יחליף כבר את הממשלה הכושלת הזאת ויחזיר את שעון הקיץ לאלתר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה