דרמה לילית

להחליף או לא להחליף? זאת השאלה:

מה נעלה יותר – לשאת באורך רוח

צחנת חיתול עמוס, תפרחת חומצותיו,

או אם נחוש לצאת מול ים הסכנות,

להסתכן, וקץ לשים להן? להחליף, לישון,

ולא יותר. ודעת: השינה הזאת

תשבית מכאוב-הציץ ואלף הנקות,

זה חלק כל בשר – הנהי התכלית

אליה ייכסף הורה. להחליף, לישון.

לישון – אולי לחלום (חה!). אך כאן העוקץ!

כי שנת-רגע זו לא תתקיים

אם יתנער הקט מתוך חלומותיו

בשל צינת לילה וקור מגבון

על אחוריו. זה השיקול

לפיו נמשוך עוד לילה עם חיתול  

הרה-צואה. כי מי יסבול צריחות

עולל ולעגו, שרירות ההשכמה,

צער שתן מתעופף ברגע החלפה,

רעב פתאום, פרכוס גפיים, בוז

של עריצים לעבדיהם – אם יכול הוא

לסגור חשבון בעצימת עין. מי יסבול

ליל שימורים, עולל רוטן ומיוזע

תחת שקט מדומה, לולא אימת

מה שאחרי הלילה – זו אם פיקחת

שמביקורתה שום אב לא שב –

משתקת את הרצון

וגורמת לנו לסבול רעות

לא ידועות במקום לחמוק אל אחרות

מוכרות? כך פחדינו הופכים

את כולנו לחבר מחליפים,

וברק החלטה אמיצה פג בצל

חשש חיוור, ושיירים של עיכול

מתמסמסים בפח

בלי להרקב על עור עד בוקר.